האתרים שלנו

גן הגבורה והזיכרון הוא אתר ההנצחה הראשון והרשמי לקורבנות מתקפת הטרור בשביעי לאוקטובר והוא הוקם על הריסותיה של תחנת משטרת שדרות לשעבר, שנהרסה במהלך המתקפה כשמחבלים התבצרו בתוכה.

בגן ההנצחה חקוקים לעד השמות והסיפורים של נופלי העיר, וניצבים בגאון ח"י עמודים שנישאים לגובה 11 מטרים, גובהה המקורי של תחנת המשטרה. ובין העמודים - חלל. העמודים המסמלים את הכאב והתקומה של העיר. בראש העמודים מוצבות אותיות "פורחות באוויר" ובבסיסם משפטי חוסן שנבחרו בשיתוף עם תושבי העיר.

המבקרים בגן הגבורה והזיכרון יוכלו לקרוא על המתקפה המזעזעת, על חלקה של שדרות באותו יום טרגי, וכן על סיפורה של תחנת המשטרה והשוטרים והשוטרות שהגנו על עירנו באומץ לב וגבורה עילאית.

לאחר מכן, יוכלו המבקרים להסתובב רגלית בשביל הזיכרון, שביל מונגש וקצר אותו מלווה קיר נמוך העשוי מלבנים שנלקחו מהריסות תחנת המשטרה. לאורך השביל 31 לוחות זיכרון, כמספר תושבי העיר שנפלו, כל לוח מספר סיפור של תושב. כך הוחלט בשדרות לכבד את זכרם של כלל הנופלים, כוחות ביטחון ותושבים כאחד, על לוח ליבנו לעד.

https://youtu.be/WlcG04482sM

ברחבי שדרות פוזרו במהלך השנים בידי משרד הביטחון מיגוניות שמאפשרות לתושבים ולבאי העיר להתגונן מפני הקסאמים. לאחרונה, הוחלט להפוך כמה מהן המוצבות במרכז העיר ליצירת אמנות של ממש. בפרויקט של העירייה וה'הקרן לפיתוח שדרות' בוצעה עליהן אמנות רחוב מיוחדת של אמן ה-POPART  גיל גורן. במסגרת זו נוצר שיתוף פעולה עם אמנים כמו קובי אוז ולהקת 'טיפקס', רן אלמליח ולהקת 'כנסיית השכל', חיים אוליאל ולהקת 'שפתיים', מיכה ביטון, ד"ר יצחק חופי ושמעון אדף.

אומנות הרחוב המוצגת עושה שימוש ישיר בשטח החיצוני של המיגוניות, כאשר שכל מיגונית מוקדשת לשיר של יוצר בן העיר. לאחר איסוף חומרי ארכיון ופגישות של האמן עם היוצרים, הופך השיר לעבודת אמנות באמצעות תהליך הדפסה בפורמט רחב ומודבק למיגונית עצמה בשטח כולל של 40 מ”ר – באמצעות טכניקה הידועה בעולם האמנות בשם  PASTE ART.

המטרה היא להשרות – באמצעות המיזם – אופטימיות, שמחה ותקווה. המיגוניות הפזורות ברחבי העיר מהוות תזכורת יומיומית למציאות אותה חווים התושבים והמבקרים בעיר והאמנות במרחב העירוני היא אחת הדרכים להמתיק מעט את האווירה הקודרת שהמיגוניות מביאות איתן.

מיקום: בקצה שכונת האחוזה היוקרתית, מעל כביש 34

כדי להבין את הסיפור של שדרות מקרוב ולראות עד כמה קרובה העיר לגדר המערכת ומאידך עד כמה גדולה התפתחותה של העיר, מומלץ לפתוח את הסיור בנקודה זו.

מדובר באחת הגבעות הגבוהות ביותר באזור וביום טוב ניתן לראות ממנה את הים התיכון במבט ממול (מערב) את העיר אשקלון בצפון-מערב, את העיר אשדוד בכיוון צפון ואת שדרות וקריית גת ממזרח. בכיוון דרום-מערב ניתן לראות את העיר עזה ואת "גבעת גולני" או בשמותיה האחרות "גבעת האהבה" ו"גבעת ינצ'ק" עם פסל הסוס הגדול. ממזרח ניתן לראות את השכונות החדשות בשדרות (נאות שקמה והמוזיקה) לצד שכונת וילות שנבנתה בשנות ה-90 (נאות יצחק רבין). בתחתית הגבעה פרוסה שכונת האחוזה, שבה וילות מפוארות שנבנו על שטח ממוצע של 800 מ"ר.

עד לפני כשנתיים הדרך לגבעה הייתה באמצעות שביל עפר, שבאמצעותו יכלו לטפס הולכי רגל או רכבי שטח. הגבעה הייתה מאז ומתמיד מוקד משיכה למי שחיפש נקודה גבוהה, עם נוף יפהפה ואוויר צלול – ובזמני הסלמה היא הפכה לאתר עלייה לרגל להמונים מכל רחבי הארץ שהגיעו לראות במו עיניהם "סרט מלחמה"; ואכן, מהגבעה ניתן לראות את שיגורי הרקטות לשטח ישראל ואת הפצצות צה"ל בתגובה.

ב-2017 אושר תקציב נרחב בן 8 מיליון שקלים לפיתוח הגבעה, על מנת שתוכל להכיל את המבקרים. למעשה, זה''מוצב הסברה קדמי'' של מדינת ישראל. במקום כבר הוצבו גם משקפות טלסקופ שמאפשרות מבט מקרוב על הרצועה והערים הישראליות באזור.

במקום הוקמה "אנדרטת הגיבורים" לזכרם של סגן-אלוף דולב קידר ז"ל ולוחמיו סגן-משנה יובל היימן ז"ל, רב-סמל דב גולדמכר ורב-סמל בכיר ביינסיאן קסהון שנהרגו בפיגוע החדירה במהלך מבצע "צוק איתן".

איך להגיע: חפשו ב"ווייז": גבעת קובי שדרות

"בית המייסדים" הוא פרויקט יוצא דופן, כחלק מפרויקט "בתי מייסדים" בארץ שהוקמו דווקא בעיירות פיתוח.  ובהם מסמכים, תמונות, סרטונים ופעילויות כדי להנגיש מידע רב אודות ההיסטוריה של שדרות מהקמתה ועד ימינו.

המקום מציג את סיפורי החלוצים שהמשיכו את הפעולה הציונית ואת האתוס הציוני בזיכרון הקולקטיבי, אשר עד היום לא בא לידי ביטוי ציבורי ממשי. החוויה ב"בית המייסדים" מדגישה יוזמות שנהגו, נבראו ומומשו בעיר, בתחומים שונים, ובמיוחד את האופן שבו הפכו תושבי שדרות לדורותיהם את האתגרים להזדמנות וליצירה.
פתוח בימי א'-ה'
08:30-16:00
ובהזמנה מראש
0549444405

המרכז המסחרי הראשון של שדרות נבנה ב-1958. המכולת הפינתית בה, "הפינה של ששון שרה" נקראת על שמו של בעליה, שהיה מהדמויות הצבעוניות והבולטות בשדרות, אשר נפטר במפתיע ב-2020. במשך עשרות שנים החנות הזו, שהייתה הראשונה שנפתחה בעיר, היוותה מוקד משיכה לפוליטקאים שהגיעו לעיר.

בשדרת החנויות תמצאו קיוסקים, חנויות לממכר מזון ועוד. בצד השני של השדרה נפתחו בשנים האחרונות פאב, פיצרייה ובר – כולם שייכים לסטודנטים לשעבר מ'ספיר' שהתיישבו בעיר. בשעות הערב המקום שוקק חיים, וכמה פעמים בחודש מתקיימות במקום הופעות. בסמוך נמצא בניין העירייה הקודם של שדרות, ששימש את תושבי העיר ונבחריה במשך עשרות שנים עד ל-2021 – אז הועתק למבנה זמני ברחוב בר לב. ההחלטה על המעבר נבעה מהעובדה שהבניין ישן, לא ממוגן דיו ולא מונגש. בקרוב ייבנה מבנה חדש, מונגש וממוגן לעירייה בשכונת נאות אשכול.

בבניין המיתולוגי נבנים כעת משרדים להשכרה שבו יוכלו יזמים צעירים לעבוד במחירי שכירות שפויים וכן חממת הזנק לחברות סטארט-אפ.

בשנים האחרונות שופץ האזור וברחבת החנויות הוכשרו כ-30 חניות.

במסגרת השיפוץ הנרחב של המרכז המסחרי הישן, בעלות של 30 מיליון שקלים, הוחלפו התשתיות והתאורה, הוצבו ספספלים, ניטעו עצים, הסככות הישנות הומרו בחדשות ומשודרגות, מערכת התשתיות והמים הוחלפו והמקום מואר בתאורת לדים מיוחדת.

איך להגיע: חפשו בווייז: ששון שרה שדרות

המרכז מפעיל תוכניות המיועדות לטווח גילאים רחב מלידה ועד זקנה, כאשר הדגש הוא על עבודה עם ''המתווכים הטבעיים'' (בני משפחה, אנשי חינוך, מטפלים, יועצים ועוד), כאשר לכל קבוצת גיל יש תכנית עבודה משלה. גם עובדים בעיר ואנשי מקצוע כמו רופאים ודיאטנים נעזרים במרכז הייחודי.

המודלים והתכניות של המרכז קיבלו תוקף מחקרי ופורסמו בספרות המקצועית בישראל כמו גם ברחבי העולם. בחודש דצמבר 2020, בהשקעה של קרוב ל-4 מיליון שקלים מתקציבי משרד הבינוי והשיכון, JNF ארה"ב ו-JNF קנדה, נבנה מרכז טיפולי בעזרת בעלי חיים. במרכז הוצבו כמובן גם מרחבים מוגנים ויש בו עשרות בעלי חיים כמו צבים, צ'ינצ'ילות, ארנבות, נחשים, תרנגולות ואפילו עז.

בעלי החיים מאפשרים לילדים להוציא את אשר על ליבם באמצעות הטיפול בהם. בנוסף, הילדים חשים אחריות על בעלי החיים ובהתאם לכך הם מועצמים ומגייסים משאבי התמודדות ותחושת ביטחון – מה שעשוי להשפיע עליהם בזמן חירום. המגע עם בעל חיים פרוותי מנחם, מחזיר תחושה של ביטחון ומרגיע את מערכת העצבים. טיפול זה הוכח ככזה המאפשר יציאה מתחושת הבדידות שמאפיינת את מערבולת הטראומה.

מדובר במתחם סגור שבו 2 חדרי טיפול פרטניים בהיקף של 210 שעות טיפול שבועיות – כאשר לכל אחד ממאות הילדים המטופלים במרכז מוענקת שעת טיפול שבועית. זאת, לצד 2 חדרי טיפול גדולים וממוגנים לקבוצות שנעשים בהם מפגשים כיתתיים.

למעשה, פינת החי הטיפולית הוקמה כבר ב-2015, אך המקום הקודם והזמני שבו הייתה היה צר מלהכיל.

איך להגיע: חפשו בווייז: מרכז טיפול בעזרת בעלי חיים חוסן שדרות
*על מנת שלא להפריע לפעילות הטיפולית במקום - הגעה בתיאום מראש בלבד. 

ברחוב הרצל המרכזי ניצבת חצר עם פיסולים צבעוניים על הגדר. גם במקום הזה נפתחה מסעדה, כחלק מתנופת המסעדות, הברים ובתי האוכל בעיר, אבל המקום הזה הוא הרבה יותר ממסעדה: מקום העיר ועד שנות ה-70 היה שם בית הקפה הראשון בעיר, 'הקפה של ממתיה', שם נולד וגדל חיים אוליאל – מגדולי המוזיקה המזרחית לדורותיה, מייסד להקת 'שפתיים' ומי שנחשב במובן מסוים למחיה המוזיקה המזרחית בישראל.

בשנות ה-80, לאחר שירותו הצבאי, הקים אוליאל יחד "עם כמה חבר'ה שדרותים את 'שדרושיר'. זה היה הבסיס הראשון לכל המוסיקה שיצאה משדרות: קובי אוז ו'טיפקס', יורם חזן ו'כנסיית השכל', מיכה ביטון ואחרים. אני זוכר את קובי. הוא היה ילד שונה, חושב אחרת, צוחק אחרת, ידע מגיל צעיר מה הוא רוצה לעשות – ובעיקר איך לעשות. כשהיה בן 15 לקחתי אותו לנגן איתי בלהקת 'שפתיים' שאותה הקמתי בשנת 85'".

'שפתיים' הוקמה גם היא – במקביל ל'שדרושיר', אחרי הצבא – והיא הלהקה הכי מזוהה עם אוליאל. "כשהקמנו את 'שפתיים' זה עשה רעש כמו שהקסאמים עשו. שמעת על זה בכל מקום, על הלהקה שיצא משדרות ועל אלה שבאו בעקבותיה. שמעת בכל מקום 'מה קורה בשדרות הזו?'. שדרות באמת הוציאה המון אמנים, יחסית לגודל שלה. אין תופעה כזו. בשנות ה-80-90 היו פה אולי 10 אלף תושבים ויצאו מפה כל כך הרבה להקות כמו 'תמרה', 'סולטנה', 'רנסנס' ובשנות ה-2000 גם ג'ולייטה יצאה מכאן, צפריר יפרח, חגית יאסו ועוד. זה לא מובן מאליו. אני בכלל לא בטוח שזה היה יכול להיות באותה מידה באופקים או בקריית מלאכי, למרות שיש בערים הללו את אותה אוכלוסייה, עם אותו מצב סוציו אקונומי: אני חושב שזה הרבה בזכות הפרגון שיש פה, שהוא משהו אחר. זה משהו על טבעי, שבמקום מסוים נולדים מספר כישרונות מאוד מוצלחים. זה לא היה קורה בעיר אחרת, גם אם הרכב האוכלוסייה שלה זהה לשדרות".

לדבריו חיים אוליאל, "חשוב לי שאנשים לא יראו את שדרות כעיר מוכת קסאמים, אלא כעיר ברוכת כשרונות. אנשים נוסעים לליברפול לסיור בעקבות 'החיפושיות', אז אנחנו לא כאלה גדולים, אבל בסוף זו עיר קטנה עם הצלחה אדירה שהגיע הזמן לתת לה מקום של כבוד".

"גן המשאלות" (הצמוד לאטרקציה חנוכיות הקסאמים ברחבת בית חב"ד בעיר) הוא לכאורה עוד גן משחקים רחב ידיים, מלא בצמחייה מטופחת, מוצל בעצים רחבי ידיים ועמוס במשחקים. אבל "גן המשאלות" אינו עוד גן רגיל: במרכז הגן תוכלו להבחין ב-3 חלזונות ענקיים, צבעוניים, שהילדים נהנים לרוץ בתוכם ולטפס עליהם. למעשה, החלזונות הללו הם אוסף של צינורות בטון עבים, שמשמשים גם כמיגוניות בשעת חירום. רק שלט קטן, צהוב, הקבוע בהם, מאפשר הצצה לשגרת החיים הבלתי נתפסת של תושבי עוטף עזה: "בהשמע אזעקה יש להיכנס פנימה", כתוב עליהם. הרעיון שמאחורי המיגוניות המצועצעות היה לאפשר את שגרת החיים גם בעת הישמע אזעקה – כאשר פרק הזמן העומד לרשות התושבים להיכנס למרחב מוגן עומד על 15 שניות בלבד – וגם להפוך את המרחב המוגן בגינה ל"חווייתי" ובלתי מאיים. אל הזחל הגדול יכולים להיכנס, בעמידה, גם מבוגרים – ואל 2 הזחלים הקטנים יותר יכולים להיכנס ילדים ופעוטות שמצליחים להתמגן שם בעת ירי רקטות.

איך להגיע: חפשו ב"ווייז": גן המשאלות שדרות

שדרות הוקמה אמנם לפני 70 שנה, אך מסתבר כי המקום יושב כבר בתקופה הכלקוליתית (כ-3,000 לפני הספירה). ההתיישבות באזור הורחבה ביתר שאת בתקופה הביזנטית – תחילה ככל הנראה בידי נוצרים ובהמשך בידי מוסלמים. בחפירות של רשות העתיקות בשטח "חורבת נאדג'" בצפון העיר, בין שכונות הכלניות ושדרות בפארק, אותרו שרידים מהמאות ה-3-11 לספירה – כאשר שיא פריחתו של היישוב היה בתקופת המשנה והתלמוד.

בחפירות, בשטח של כ-5.5 דונמים, נמצאו שרידיו של יישוב כפרי גדול שמושתת בחלקו המזרחי על שרידים מהתקופה הרומית המאוחרת (70-324), שקדמה לתקופה הביזנטית. נמצאו גם שרידים של יישוב גדול מתקופת הח'ליפות העבאסית – אימפריה ערבית מוסלמית בנהגת שושלת בית עבאס שהתקיימה בשטחים נרחבים במזרח התיכון בין השנים 750 ל-1258.

הארכיאולוגים שביצעו חקר באתר מעריכים ש"שיא הפריחה" בו "הייתה במאות 5-6 לספירת הנוצרים. היישוב הביזנטי השתרע על כך השטח שנחפר ואף יתכן מאוד שהשתרע על כל שטח האתר. מהישוב הביזנטי נחשפו כנסיות, מגורים, מתקנים, אחסון ותעשייה".

בין המבנים שהתגלו: "מבנה מאסיבי שמעליו נבנתה מאוחר יותר, בתקופה הביזנטית, כנסייה וממזרח לו בריכה לגידול דגים וגת תעשייתית. כ-50 מטרים מדרום-מזרח למבנה נחשפה גת משוכללת. לגת משטח דריכה שבמרכזו בור – וממערב, מצפון ומדרום נבנו תאי תסיסה שארבעה מהם השתמרו במלואם. צינורות עופרת חיברו בין התאים למשטח הדריכה. התאים רוצפו טיח ומשטח הדריכה רוצף אריחי אבן", כך על פי הדו"ח של רשות העתיקות.

ממזרח למשטח הדריכה נבנו צמד בורות איגום מעוגלים שקוטרם 3.15 מטר ועומקם מטר וחצי לפחות. הם רוצפו בלוחות אבן ובמרכזם נחפרו בורות עגולים קטנים יותר, שאף הם מרוצפים באבן.

ממצא נדיר במיוחד הוא כאמור בריכת דגלים, בקוטר 5  X5.2 מטרים. היא השתמרה בצורה מרשימה וקירותיה המערבי והצפוני השתמרו לגובה רב. הממצאים מעלים כי באמצעות "קנקני עזה-אשקלון" (כלי אגירה נפוצים מהתקופה הרומית ועד לשלהי התקופה הביזנטית, בעלי גוף גלילי), נבנו "תאי השרצה" לדגים, ככל הנראה כחלק מ"מפעל" לדגים כבושים. רק 2 בריכות דומות נמצאות בארכיאולוגיה של ארץ ישראל – והבריכה בשדרות היא היחידה שאינה סמוכה לחוף הים.

בתקופת הח'ליפות העבאסית הוסבה הכנסייה למסגד ובמקביל נשדדו מרבית אבני הקירות ממבני המגורים.

באופן נדיר למדי נמצאו "קנקני עזה" הנעוצים בקרקע כשהם הפוכים ובסיסם חסר. ככל הנראה הם נבנו כקירות מחיצה באמצעות קנקנים עודפים שעמדו לרשות המקומיים. כחיזוק לכך, בין השרידים נמצא בית יוצר לכלי חרס.

בין השרידים אותר גם מחסן גדול מאוד (41  X11.5 מטר). קירותיו שרדו ברובן אך מרבית אריחי האבן נשדדו ממנו. בעוד שהקירות החיצוניים נבנו מאבני כורכר מסותתות, בקיר הדרומי נבנתה שכבת איטום מיוחדת ("רולקה") אשר מנעה מהמים להיאגר ולחדור את פינות הגג והקיר – כדי לא להרטיב את תכולת המחסן. מהמבנה נותרו למזכרת בעיקר עמודי התמיכה של הגג, שהוצבו במרחק של 3 מטר זה מזה.

היישוב ננטש במאה ה-11. בהמשך פורקו מבניו כדי להקים בהם כמה יישובים באזור, במהלך התקופה העות'מאנית. כפר כזה, נג'ד, נמצא במרחק של קילומטר וחצי לכיוון קיבוץ אור-הנר (בכיוון צפון-מערב). תושביו נטשו אותו במהלך מלחמת העצמאות ושרידים ממנו נמצאים עד היום בשטחי המרעה של הקיבוץ. בשטח הכפר העזוב נמצאו חרסים מהתקופה הרומית המאוחרת והתקופה הביזנטית, רצפות פסיפס, פסלים ועוד – שככל הנראה נגנבו מהיישוב עלום-השם שנמצא כיום בין שכונותיה הצפוניות של שדרות המתפתחת.

במסגרת הקמת מחלקת תיירות, יזמה 'הקרן לפיתוח שדרות' את הצלתם ושימורם של האתרים הארכיאולוגיים שהתגלו בעיר – והפיכתם למוקד תיירות אטרקטיבי – לצד מגוון האטרקציות התיירותיות שמציעה שדרות.

בעלות של כמעט 3.5 מיליון שקלים תוקם תצוגה, יוצבו תומכים וקירות בטון, האתר יפותח וייפרסו בו מערכות השקיה, גינון וישיבה, לצד גדרות ומעקות, סלילת כבישים ומדרכות והצבת שילוט.  לאורך ציר הביקור, ב-6 מוקדי תוכן שיפרסו על פני האתר, ישולבו כאמור ספסלים סולאריים שישלבו אמצעי מדיה להנגשת תוכן רלוונטי ועדכני, תחנת הטענה סולרית ונקודת אינטרנט חמה. הם יאפשרו את העברת התוכן בצורה פשוטה ומנוגשת ללא אמצעים טכנולוגיים מסובכים בקונספט פשוט של – "שמע סיפור".

השוק בשדרות פתוח בימי ראשון ושלישי בין השעות 6:45 בבוקר ל-13:00 בצהריים. הוא מציע דוכנים תוססים מלאים בכל טוב: החל מפירות וירקות טריים הישר משדות המושבים באזור, עבור דרך ממתקים צבעוניים וערבים לחיך וכלה בביגוד איכותי ובמחירים זולים.

לפני כ-10 שנים עבר השוק מתיחת פנים. בין היתר נבנה עבורו גג מקורה יפהפה, שמגן מפני הגשם בחורף והשמש הקופחת בקיץ; וכן בסיס לדוכנים, חנייה, שירותים ואפילו מיגוניות לכל צרה שלא תבוא.

שמו יצא למרחקים בקרב חובבי שווקים ורבים מ-70 אלף התיירים הפוקדים את העיר מידי שנה מעדיפים לעשות זאת בימי ראשון ושלישי כדי לא לפספס את החוויה.

איך להגיע: חפשו ב"ווייז": מתחם השוק העירוני שדרות

כל מי שמבקר בשדרות יכול להבחין בהרבה ירוק: נטיעות של עצים לנוי ולצל, מדשאות דשא, רחובות מטופחים ופארקים וגני משחקי רחבי ידיים, בהשקעה של עשרות מיליוני שקלים בשנים האחרונות.

אחד מהפארקים המושקעים באזור, שמושך אליו המונים מיישובי הסביבה, הוא "פארק המוזיקה" שנמצא בשכונת המוזיקה. זו שכונת וילות יוקרתית, בשיטת "בנה ביתן" שבה מאות יחידות דיור. השכונה והפארק נמצאים במרחק הליכה קצר מתחנת הרכבת בשדרות.

"פארק המוזיקה" הוא הגדול ביותר בנגב המערבי, משתרע על פני 40 דונמים ובמרכזו אגם מלאכותי יפהפה בשטח של 3.5 דונמים וסביבו טריבונות לישיבה, שבמרכזן גשר אשר יאפשר להגיע ל"אי" בלב האגם. בעתיד, כדי להשלים את האווירה, יוצבו סירות שבהן ישוטו המבקרים על פני האגם. כחלק מהחשיבה ה"ירוקה" בשדרות, הוקצה שטח של כ-300 מ"ר בתוך האגם עבור אזור טיהור צמחי (ווטלנד). מי האגם גולשים לאזור הווטלנד – שם יעברו סינון וניקוי על ידי הצמחים עצמם ויועברו בחזרה לאגם. כל זאת בנוסף לצמחיית גדה עשירה ודגי ניקיון שתפקידם לנקות ולטהר את מי האגם בצורה טבעית ואקולוגית.

לא הרחק מהאגם הוצבו מגוון רחב של מתקני שעשועים חדישים ומתקדמים לפעוטות, ילדים ובוגרים. חלק מהמגלשות אף הותאמו למבוגרים. במתחם גם מגרשי ספורט – כדורגל, כדורסל, טניס ועוד.

בפארק תאורה חכמה  עם מערכת של שליטה מרחוק על יותר מ- 500 פנסים, עם אפשרות לעמעם את התאורה בשעות שבהן יש מיעוט מבקרים או להגביר את התאורה לפי הנדרש, בצורה אוטומטית ומרחוק. בשכונת המוזיקה צפויות להיבנות 488 יחידות דיור, מתוכן 196 בשיטת "בנה ביתך". בחודש ספטמבר השנה צפויות להסתיים עבודות הפיתוח.

כלקח מתקופת הקורונה שהשביתו חוגים ובתי-ספר, החליטו בעירייה להקים ב"פארק המוזיקה" מתחם נינג'ה ציבורי שיאפשר לילדי העיר ליהנות ממתקנים באוויר הפתוח. המתחם יחולק ל-2 שכל אחד מהם יותאם לחתכי גיל אחרים, במטרה שגם ילדים וגם מבוגרים יוכלו להתאמן ולעצב את הגוף. במתחם הנינג'ה יוצב גם שעון חול שבו כל אדם יוכל להתאמן, למדוד את תוצאותיו ולשפר את יכולותיו וביצועיו. בין המתקנים לחובבי האקסטרים: גשר מתנדנד, גלגלי אופניים, דרך הצינורות, עליית הנחש, המתלה המרחף, הקיר, הבאזר, האומגה, קורת עכביש, דלתות מרחפות ועוד.

המתחם פתוח לכולם ללא עלות.

איך להגיע: חפשו ב"ווייז": פארק המוסיקה שדרות

ה"רומן" בין רצועת עזה לשדרות החל הרבה לפני הקסאמים: בשנות ה-50, כאשר הרצועה הייתה תחת שלטון מצרי, סבלו תושבי ישראל בכלל והדרום בפרט מהפֶדַאיון. הפאדיון היו תאי טרור שהקימו המצרים, אשר שלטו באותם ימים בחבל עזה.

הם נשלחו לעורף הישראלי והטילו את חיתתם. מ-1951 ועד 1955 נרצחו כ-1,000 ישראלים בפעולות אלה – בחדירות ממצרים בדרום ומסוריה בצפוו. המחבלים ארבו לכלי רכב, מיקשו כבישים, התקיפו יישובים חקלאיים וביצעו מעשי שוד וביזה – בעיקר ביישובים צמודי גדר דוגמת שדרות.

בבוקר יום שני, 5 בנובמבר 1956, יצאו עם שחר לעבודתם חמשה צעירים משדרות – חיים אביטן בן 25, יצחק תורג'מן בן 23 וכן יצחק אברהם, אלברט כהן ונתן אגיב בני ה-17. היעד שלהם היה פרדס באזור קיבוץ איבים הסמוך לשדרות והם עשו את דרכם לשם בעזרת עגלה רתומה לסוסה. בחלוף כמה שעות חזרה הסוסה לבדה. בני משפחתם המודאגים הבינו שדבר מה קרה ויצאו לחפש אחריהם. כעבור זמן נמצאו גופותיהם בשדות קיבוץ אור הנר, בדרכם לפרדס; מוקש שהניחו מחבלי פאדיון גרם למותם.

במרכז שדרות הוקם "גן החמשה" לזכרם. הוא אהוב מאוד על בני המקום ואורחים, עם כרי דשא נרחבים שמשתרעים על פני כ-10 דונמים. במקום אף מתקיימות הופעות גדולות ביום העצמאות ובחופשת הקיץ. "גן החמשה" מנציח אפוא תקופה קשה ונשכחת שגם בה הרגישו תושבי שדרות את נחת זרועם של השכנים מעבר לגדר.

איך להגיע: חפשו ב"ווייז": גן החמשה שדרות

באזור התעשייה "החדש" של שדרות ("החדש" משום שזה כינויו; יש לציין כי בימים אלה נמצאים בתהליכי תכנון ובנייה 2 אזורי תעשייה נוספים לעיר) נמצאת משחקייה ממוגנת, היחידה מסוגה בעולם. הדבר מאפשר לפעוטות, הילדים ובני הנוער השוהים בה להמשיך ולשחק גם במקרה של מתקפות קסאמים.

המשחקייה, במתחם המשתרע על שטח של יותר מ-3,000 מ"ר, נחנכה ב-2009 וממונה על ידי JNF, איש העסקים רון לאודר ואנשי עסקים נוספים בעלות של 5 מיליון דולר. לצורך בנייתה נעשה שימוש ב-300 טון של ברזל.

המשחקייה פתוחה בימים ראשון עד חמישי, בעלות סמלית לתושבי שדרות והיא מציעה שפע של מתקנים, קיר טיפוס, משחקי מחשב וחשיבה, ג'ימבורי, פינת קט-רגל, פינת בובות ענקית, שקי איגרוף, חנות ממתקים ואפילו דיסקוטק.

לפני כמה חודשים החלו שיפוצים במתחם והמשחקים הנמצאים במקום מאז ההשקה יוחלפו במתקנים חדישים ובטיחותיים המתאימים ל-2022.

איך להגיע: חפשו בווייז: המשחקייה – עולם שכולו חוויה, רחוב פריז 12 שדרות

אל שדרות הגיעו בשנת 2020 לא פחות מ-70,000 תיירים, מספר גדול לעיר קטנה, והמספר צפוי לגדול בקצב מואץ.

רבים מהתיירים בוחרים לישון באזור. עד היום, בלית ברירה, הם לנו בקיבוצי האזור, והמלונית צפויה לתת להם מענה. המלונית גם מיועדת לתת מענה לקבוצות שתגענה מחו"ל על מנת ללמוד בבית-הספר הבינלאומי לחוסן שיוקם בסמוך (ראו בהמשך).

המלונית מוקמת בימים אלה במבנה של בית הספר 'שקמים הישן' במרכז העיר. הבנייה צפויה להסתיים במהלך 2022. חלק מורכב בהקמת בית המלון הן המיגוניות שנבנו בצד כל חדר.

המלונית, אשר תכלול 26 חדרים, תסייע גם לבעלי העסקים בעיר – מתוך הבנה שהלנים בה יבצעו קניות בחנויות האזור.

עלות הקמת המלון, בשיתוף פעולה עם משרד התיירות ועיריית שדרות, מוערכת בכ-5 מיליון שקלים.

איך להגיע: חפשו בווייז: איילים שדרות

***

העיר נתיבות, הסמוכה לשדרות, ידועה כ"עיר הבאבות" בזכות הצדיקים הטמונים בה – ובראשם ה"בבא סאלי", רבי ישראל אבוחצירא זצ"ל.

לא רבים יודעים, אבל גם בבית העלמין בשדרות קבור צדיק שקברו הפך למוקד עלייה לרגל: מדובר ב"בבא ייגו", רבי יעקב שטרית זצ"ל, שעצמותיו הועלו ממרוקו לשדרות. על קברו בבית העלמין המקומי נבנה מבנה מהודר בסגנון מרוקאי.

ה"בבא ייגו" נולד בעיר זריגאת-תפילאלת שבמרוקו בשנת 1892. הוא למד בישיבת "אביר יעקב" עם ה"בבא סאלי" ואחיו ה"בבא חאקי" רבי יצחק אבוחצירא זצ"ל, לימים רבה הראשי של רמלה.

הבבא היה מוכר בצפון אפריקה כשוחט ומוהל נערץ, "נחשב לידען מופלג בתלמוד, בזוהר הקדוש, בפוסקים ובתורת הקבלה" כפי שהעידו עליו תלמידיו.

בהמשך כיהן כרבה הראשי של העיר ריש במרוקו.

בסוף שנות ה-50 החלה עלייה גדולה לישראל, אך הצדיק לא יכול היה לעלות ארצה בגלל מצבו הבריאותי. בשנת 1957 הוא נפטר, לדברי בני משפחתו משברון לב.

בני משפחתו עלו לישראל ב-1962 ותקעו יתד בשדרות. בשנת 1998 אישר מלך מרוקו את העלאת עצמותיו של הצדיק מקזבלנקה. בתחילה פקדו את הקבר בשדרות רק מעטים, בעיקר האנשים שהכירו אותו ורצו לבקש את ברכתו. עם השנים החליט הבן על בניית מתחם קבר גדול.

מידי שנה מתקיימת הילולא גדולה, בהשתתפות מאות, בבית העלמין. יום פטירתו של רבי יעקב, בתאריך העברי כ"ו בתשרי, הקשה על קיומה של ההילולא, משום שיום קודם לכן מסתיימים חגי תשרי ולכן הוזזה ההילולא לשבוע אחר-כך, בתאריך העברי ג' בחשוון. בשנים האחרונות מתקיימת ההילולא בחודש אייר, ביום שבו נקברו עצמותיו בשדרות.

לפני כמה שנים החליטה עיריית שדרות כי שם הרחוב שמגיע לבית העלמין ולשכונות החדשות בצפון העיר ייקרא "בבא ייגו", על שמו ולזכרו.

איך להגיע: חפשו בווייז: רחוב המעפילים, בית עלמין שדרות. בבית העלמין תחפשו אחר מבנה אבן בן קומה אחת, עם כיפת שיש.