הפארק הארכיאולוגי (בהקמה)

שדרות הוקמה אמנם לפני 70 שנה, אך מסתבר כי המקום יושב כבר בתקופה הכלקוליתית (כ-3,000 לפני הספירה). ההתיישבות באזור הורחבה ביתר שאת בתקופה הביזנטית – תחילה ככל הנראה בידי נוצרים ובהמשך בידי מוסלמים. בחפירות של רשות העתיקות בשטח "חורבת נאדג'" בצפון העיר, בין שכונות הכלניות ושדרות בפארק, אותרו שרידים מהמאות ה-3-11 לספירה – כאשר שיא פריחתו של היישוב היה בתקופת המשנה והתלמוד.

בחפירות, בשטח של כ-5.5 דונמים, נמצאו שרידיו של יישוב כפרי גדול שמושתת בחלקו המזרחי על שרידים מהתקופה הרומית המאוחרת (70-324), שקדמה לתקופה הביזנטית. נמצאו גם שרידים של יישוב גדול מתקופת הח'ליפות העבאסית – אימפריה ערבית מוסלמית בנהגת שושלת בית עבאס שהתקיימה בשטחים נרחבים במזרח התיכון בין השנים 750 ל-1258.

הארכיאולוגים שביצעו חקר באתר מעריכים ש"שיא הפריחה" בו "הייתה במאות 5-6 לספירת הנוצרים. היישוב הביזנטי השתרע על כך השטח שנחפר ואף יתכן מאוד שהשתרע על כל שטח האתר. מהישוב הביזנטי נחשפו כנסיות, מגורים, מתקנים, אחסון ותעשייה".

בין המבנים שהתגלו: "מבנה מאסיבי שמעליו נבנתה מאוחר יותר, בתקופה הביזנטית, כנסייה וממזרח לו בריכה לגידול דגים וגת תעשייתית. כ-50 מטרים מדרום-מזרח למבנה נחשפה גת משוכללת. לגת משטח דריכה שבמרכזו בור – וממערב, מצפון ומדרום נבנו תאי תסיסה שארבעה מהם השתמרו במלואם. צינורות עופרת חיברו בין התאים למשטח הדריכה. התאים רוצפו טיח ומשטח הדריכה רוצף אריחי אבן", כך על פי הדו"ח של רשות העתיקות.

ממזרח למשטח הדריכה נבנו צמד בורות איגום מעוגלים שקוטרם 3.15 מטר ועומקם מטר וחצי לפחות. הם רוצפו בלוחות אבן ובמרכזם נחפרו בורות עגולים קטנים יותר, שאף הם מרוצפים באבן.

ממצא נדיר במיוחד הוא כאמור בריכת דגלים, בקוטר 5  X5.2 מטרים. היא השתמרה בצורה מרשימה וקירותיה המערבי והצפוני השתמרו לגובה רב. הממצאים מעלים כי באמצעות "קנקני עזה-אשקלון" (כלי אגירה נפוצים מהתקופה הרומית ועד לשלהי התקופה הביזנטית, בעלי גוף גלילי), נבנו "תאי השרצה" לדגים, ככל הנראה כחלק מ"מפעל" לדגים כבושים. רק 2 בריכות דומות נמצאות בארכיאולוגיה של ארץ ישראל – והבריכה בשדרות היא היחידה שאינה סמוכה לחוף הים.

בתקופת הח'ליפות העבאסית הוסבה הכנסייה למסגד ובמקביל נשדדו מרבית אבני הקירות ממבני המגורים.

באופן נדיר למדי נמצאו "קנקני עזה" הנעוצים בקרקע כשהם הפוכים ובסיסם חסר. ככל הנראה הם נבנו כקירות מחיצה באמצעות קנקנים עודפים שעמדו לרשות המקומיים. כחיזוק לכך, בין השרידים נמצא בית יוצר לכלי חרס.

בין השרידים אותר גם מחסן גדול מאוד (41  X11.5 מטר). קירותיו שרדו ברובן אך מרבית אריחי האבן נשדדו ממנו. בעוד שהקירות החיצוניים נבנו מאבני כורכר מסותתות, בקיר הדרומי נבנתה שכבת איטום מיוחדת ("רולקה") אשר מנעה מהמים להיאגר ולחדור את פינות הגג והקיר – כדי לא להרטיב את תכולת המחסן. מהמבנה נותרו למזכרת בעיקר עמודי התמיכה של הגג, שהוצבו במרחק של 3 מטר זה מזה.

היישוב ננטש במאה ה-11. בהמשך פורקו מבניו כדי להקים בהם כמה יישובים באזור, במהלך התקופה העות'מאנית. כפר כזה, נג'ד, נמצא במרחק של קילומטר וחצי לכיוון קיבוץ אור-הנר (בכיוון צפון-מערב). תושביו נטשו אותו במהלך מלחמת העצמאות ושרידים ממנו נמצאים עד היום בשטחי המרעה של הקיבוץ. בשטח הכפר העזוב נמצאו חרסים מהתקופה הרומית המאוחרת והתקופה הביזנטית, רצפות פסיפס, פסלים ועוד – שככל הנראה נגנבו מהיישוב עלום-השם שנמצא כיום בין שכונותיה הצפוניות של שדרות המתפתחת.

במסגרת הקמת מחלקת תיירות, יזמה 'הקרן לפיתוח שדרות' את הצלתם ושימורם של האתרים הארכיאולוגיים שהתגלו בעיר – והפיכתם למוקד תיירות אטרקטיבי – לצד מגוון האטרקציות התיירותיות שמציעה שדרות.

בעלות של כמעט 3.5 מיליון שקלים תוקם תצוגה, יוצבו תומכים וקירות בטון, האתר יפותח וייפרסו בו מערכות השקיה, גינון וישיבה, לצד גדרות ומעקות, סלילת כבישים ומדרכות והצבת שילוט.  לאורך ציר הביקור, ב-6 מוקדי תוכן שיפרסו על פני האתר, ישולבו כאמור ספסלים סולאריים שישלבו אמצעי מדיה להנגשת תוכן רלוונטי ועדכני, תחנת הטענה סולרית ונקודת אינטרנט חמה. הם יאפשרו את העברת התוכן בצורה פשוטה ומנוגשת ללא אמצעים טכנולוגיים מסובכים בקונספט פשוט של – "שמע סיפור".